|
קרן
אלקלעי-גוט נולדה בלונדון בלילה
האחרון של הבליץ בשנת 1945 וגדלה ברוצ'סטר,
ניו-יורק. בעלת דוקטורט בספרות
אנגלית מאוניברסיטת רוצ'סטר. משנת
1972 קרן מתגוררת בישראל. היא מלמדת
שירה באוניברסיטת תל-אביב, מכהנת
כיו"ר אגודת
הסופרים כותבי אנגלית בישראל (נמנית
בין המייסדים ב-1982) וסגנית נשיא התאחדות
אגודות הסופרים בישראל. קרן
אלקלעי-גוט הוציאה 21 ספרי שירה
באנגלית ובעברית, ספרי פרוזה וספר
ביוגרפיה, פרסמה יותר מ-60 מאמרים
וביקורות על נושאים ספרותיים
שהופיעו בכתבי עת אקדמיים
וספרותיים בישראל ובעולם, כמו כן
זכתה בפרסי ספרות רבים בישראל
ובעולם. יותר מ-500 שירים שלה באנגלית
ובעברית יצאו בכתבי עת בישראל
ובעולם. קרן משלבת באירועי הקראת
השירים שלה גם תחומי אמנות אחרים
כמו אמנות פלסטית, עיצובית ועוד. ספרי
שירה: עברית: 1.
פסלי חמאה - 1983 2.
אתה/אני ועוד שירי מלחמה - 1994 3.
העל-טבעי בחיי יום יום - 1997 4.
אהבת בגדים ועירום - 1999 5. מובן מאליו - 2002 6. תאוות שוליות - 2004 אנגלית: 1. Making Love - 1980 2. Mechitza - 1986 3. Ignorant Armies - 1992 4. Between Bombardments - 1992 5. Love Soup - 1992 6. High School Girls - 1992 7. Recipes - 1994 8. Harmonies/Disharmonies - 1994 9. Ignorant Armies – 1994 10. 10. Life in Israel -November 1995-1996 - 1997 11. 11. The Love of Clothes and Nakedness – 1999 12. 12. In My Skin – 2000 13. 13. High Maintenance – 2001 14. 14. Avracadivra - 2002 15.
15. So Far So Good - 2002
"כריכת הספר "אהבת בגדים ועירום" פרי עטה של קרן אלקלעי-גוט מעוטרת ברצף תמונות עירום של המשוררת כשגבה למצלמה ופניה לארון הבגדים. התערטלות שלכאורה פניה אל הלבוש. השירים כתובים ביד קלילה בסגנון אגבי כמעט ולשון נטולת יומרה. הדימוי המוקרן הוא של ספר העוסק בהנאות האהבה והחיים. אך בפתח הספר ציטטה משייקספיר "עשה נא חסד והבא כסות לנפש ערומה זו" לאמור ההתערטלות והכסות בספר זה עוסקות בנפש המחברת. אל שייקספיר מצטרפים דנטה, האחים גרים, בלייק ואדגר אלן פו ליצור מסגרת סימבולית בשירים וביניהם צצים טלית ומשכן המסמלים מרחבי הגנה ותפילין "עינויי מסירות ואשמה". עגל הזהב מופיע כפיתוי לקיום האחר נטול אותם עינויים. בשיר הפותח כבר מבטיחה המשוררת לכרות את הגזע "כשהלהב נוגס בלבה, משחרר את ניחוח העץ הפנימי". היער בשיר יערו של דנטה אינו סמל למקומות הפנימיים החשוכים מסוכנים. זהו "היער המתוק" לכאורה בו קרן פוצעת עצים כדי להגיע לניחוחות הפנים שמתגלים בהמשך כזכרונות כואבים. את אלה היא מעלה באיפוק ובאומץ הנבנה במשך שנים של שיקום הזהות בצל בושה ואלימות. ההחשפות נעשית קימעא קימעא ותחילתה בבגדים. בשיר"שכבות" מתואר צורך ב"משהו שאוכל להשליך מעלי לידיהם החומדות של שוטים" במעין הזדהות עם הנער יוסף. "זכרונות סודיים של בגדים" עוסק בטומאת הבגד שהיה עד או שותף למגע לא רצוי. ב"מבנה" מתואר תהליך "התפתחות העלילה של המשוררת" כפרימת כפתורי שמלה "אחד מלמעלה אחד מלמטה" מהמוח ללב מהרגלים לערוה. שלב זה של התעסקות במלבושים נחתם בשיר "חברתה של אמי" בו ההתעסקות החיצונית בבגדים והאיפור העולה לדיון כאן בראשונה נחתם בקביעה "כאדם לא היתה לה כל חשיבות". השיר הבא "פודרה ואודם" מקודם באימרה "אין תועלת בפודרה ואודם אם הגברת כבר משומשת" וחותם במילים "בראי גם אני כמוה". אחריו השיר על ריבצװה המתאפרת דודת אם המשוררת שארחה חיילים. כך מקשרת אלקלעי-גוט את אי המהוגנות לעץ היוחסין שלה וכך היא מדביקה בעצמה אבק אשם תחושה המאפיינת נשים שהיו קרבן לאלימות. בהמשך מקושר השיר הראשון עם כוונתו הפנימית "אם עץ נופל ביער... ואני משליכה את בגדי... מי יכול לומר שאיני הניצוץ..." משם ממשיכה המשוררת אל עירום של משוררת אחרת "ואין שם דבר זולת גוף" ואל עגל הזהב, הסמל היהודי בהא הידיעה לחטא "והוא החטא האל העולה... מחלציך מעניק את חדות התאוה... האומר כל אמת הטמונה ברגעי שיא תענוגות הגוף". אכן יש תענוג אחרי הבושה אבל החטא מגדיר את התשוקה ואת התענוג והוא נבדל מהנפש. הגישה אל העונג מתוך זוך אבודה. "הגוף" הוא שם השיר שלוקח אותנו הקוראים עוד צעד בסולם האלימות שעם תוצאותיה מתמודדת המשוררת בספר. "... גוף רגיל בהחלט... למרות ש... ראיתי פיסות בשר נאספות... אבל האבנים האבנים האבנים של מי שהאחר חשק בהן עד כדי כך שהתעטף בחומר פלסטי ויכול היה לנסוע באוטובוס עם נשים שצורתן לא מאיימת כשלי והיביט בהן וחייך ופוצץ את גופן לרסיסים". בשיר שאחריו מעידה המשוררת "למרות הצורך במראית של סדר יש גבול לזיהום המוסתר" ומגישה את שני השירים על תחתונים. הראשון אודות התחתונים שלא לבשה בילדותה בביקור במפלי הניאגרה שלא עובר חודש שאינה חושבת עליהם אך אין היא מפרטת אם הריגוש במעשה הנועז של הילדה קרן או תחושת אשמה כתוצאה מהמעשה או שילוב שלהם שב לפקוד את זכרונה, ההיה מעשה זה תחילתו אולי סיבתו של האונס "למרות המאבק המכות ההתפתלות הכאבים" שעדותו המדממת נותרה בתחתונים שבדקה לבד מאחורי גבם הלא מבין של הוריה התמימים. האונס שהוא לדעתי הארוע המגדיר את הספר "אהבת בגדים ועירום" ואת כל חוויות האלימות בהן תתקל המשוררת אחריו עטוף במות. לפניו ואחוריו אנו קוראים אודות פצצות מות חברים ובמיוחד מותו של דניאל. מה שחוותה המשוררת שהרג בה את תחושת הריבונות והתום יפרש ויטיל צילו על חייה תמיד. כשם ש"אהבות העבר מקסימות את ההווה" כך מקרין אותו מות התום על כל אובדן שחווה המשוררת ומזהה עצמו איתם. מהתחתונים שבה קרן לעסוק בבגדים. היא גוזרת ותופרת ומתאימה אותם לזהותה החדשה תוך שהיא "כורכת את חיי בחיי אלו שאהבתי" ובשיר האחרון חוזרת לארון הזכרונות ”אינספור תחפושות זהויות מדים.. ונכנסתי אליו לראשונה בתחילת היער האפל". היער בשיר החותם את הספר איבד את אשליית המתיקות שפתחה את השיר הראשון. ארון הזה של הזכרונות ישוב ויאפיל על ההווה בשיריה האמיתיים והמרגשים של המשוררת קרן אלקלעי-גוט". - שולמית חוה הלוי, עיתון 77, "אהבת בגדים ועירום" (מאנגלית: אורית קרוגלינסקי), 1999. |