|
("עטור מצחך" – סינגל חדש וקליפ של רעות, ב"פוך").
כל החברות שלי היו צריכות בכוח לדחוף אותי למיטה. מחיתי בעוז: "בואי נדבר קודם על קפקא", "נתווכח על "סייקיק טי.וי.", "נלך לטייל בחוף בלילה" – בלה בלה בלה. השתדלתי לדחות את הגועל נפש לקץ הימים. מה לעשות, כשהאל חילק גובה, שמחה, בטחון עצמי, מצ'ואיזם, עמדתי בתור לקבל ביישנות, בדידות, "כנפיים אלו נועדו לריחוף". גרייס סליק מ"מטוסו של ג'פרסון" אמרה, שבכל פעם כשהיא שומעת את שירם של ה"ביטלס" "אני רוצה לאחוז בידך", היא מתרגזת: "מה, אין להם אומץ לומר את המילים האמיתיות: אני רוצה לזיין אותך?". מה שרעות עושה, בגרסה שלה ל"עטור מצחך" המיתולוגי של רכטר-חלפי-איינשטיין, הוא לא פחות מאשר להזכיר לכ-ו-ל-כ-ם מאיפה יוצאים ילדים ואיך הם הגיעו למקום שממנו הם יוצאים. רעות שוחטת את הפרה הכי קדושה בפופ/רוק הישראלי, את השיר שכל כך הרבה רואים בו את פסגת המוסיקה הישראלית. צריך לשחוט פרות קדושות. בפילוסופיה, בפוליטיקה, באמנות. אסור להתבייש. את המושגים "לא נעים", "שלא תעז" יש לזרוק לפח. הטקסט של אברהם חלפי רחוק מלהיות נזירי, ביישני. הוא מספיק גופני, אבל הלחן של רכטר, והביצוע של איינשטיין עטופים, מכובדים, קדושים מדי. תמיד כשאני שומע את הלחן ואת שירתו של איינשטיין אני נזכר בטקס השבעת נשיא המדינה: הכל קבוע מראש, סגור עד הצוואר, מלוקק, נקי, חסר טעויות, מגוהץ, מסורק, שבסופו כ-ו-ל-ם ירימו כוס יין, יגידו "איזה יופי", "שהחיינו והגיענו", "מזל טוב", "בהצלחה", "היה עשר". אני חושב שפופ/רוק – כל אמנות – צריכים להזכיר טקס קבורה: קבורת כל דבר שלא נבדק עד הסוף, שהפך ל"זה ראה וקדש". האזנה לגרסה של רעות היא רק חצי הענין. הענין כולו מתגלה רק כשרואים את הקליפ לשיר שמשודר בתכיפות בערוץ המוסיקה "24". רואים ציצי, כתף חשופה, טוסיק מגרה מתערסל, שפתיים מגרות, שפתיים מגרות, שפתיים מגרות – לקח לי 15 שנה להעז לבקש מבחורה "תמצצי לי". הביצוע של רעות, הקליפ הזה, הוציאו לי סופית מהראש שסקס "מלוכלך" ככל שיהיה, הוא לא פרט חשוב באהבה. הוא כן. כן כן כן כן כן. עטור מצחך זהב שחור? – מה פתאום. עטור מצחך זהב לבן. תני לי לגמור לך על המצח, על הפנים. לבן הוא הזרע, "עוד מעט ואבוא" עלייך. אין מותר ואסור באהבה. במין. גם בפוליטיקה: הקליפ מצולם בעמק יזרעאל, שגם הוא פרה קדושה: גאולת קרקע, עבודה עברית – בלה בלה בלה. תמורת שלום אני מוכן להחזיר לא רק את ירושלים אלא גם חלקים גדולים ממנו. האדמה לא קדושה. חיי הילדה הקטנה שבקליפ קדושים. השלום קדוש. אתם פוחדים ממנו? בפרויקט הסינגל-קליפ "עטור מצחך" מגשים הלייבל "פוך" את ייעודו: הוא מלמד שאפשר, שצריך לחשוב הפוך.
|