בן 48. הוציא את פנזין הרוק "חמור" בשנים 1998 – 1979. בעבר עיתונאי רוק. בהווה מופיע בקריאת טקסטים מפרי עטו על רוק. "ברוק הישראלי יש רק שתי תעלומות" – נכתב במקומון אחד, "האם נושאי המגבעת יתאחדו, ו-מה יש לקובי אור בין הרגליים". קובי אומר: "בין הרגליים יש לי צלחת מעופפת בצורת לב, והיא מתרוממת רק כשאני כותב על רוק". בטקסטים הטובים שלו אור מרחף לכזה גובה, עד שלפעמים קשר העין עם הקורא הולך לאיבוד. זה יפה מאוד, וזה שובר את הלב. והעיקר: זה מקורי.
"מסמך חשוב מאין כמוהו", כתב המבקר אבי אפרתי (עיתון תל-אביב), על הדיסק
"טרקסטים", בו קורא אור מבחר מרשימותיו, והוא מוסיף: "לאור יש שורות שישאירו
אתכם חסרי נשימה...בעל יכולת אינטלקטואלית וריגשית חריגה...אפילו השמים אינם
גבול בשבילו, כותב מחונן, שאין לתאר את הרוק הישראלי בחמש עשרה השנים האחרונות
בלעדיו". הדיסק, כמובן, יצא ב-"פוך", שם שגם הוא פרי רוחו של קובי. כמעט שני
עשורים מלווה קובי את מותקי שרוביני: באהבה, בויכוחים, בזעם ובשותפות לתהילה. בתחילת שנות השמונים, כשסגנון כתיבתו של קובי עורר תימהון ודחיה, היה
שרוביני מהמעטים שתמכו, שעודדו אותו. היום, כאשר התוארים "דמות פולחנית" (תרבות מעריב), "כותב נערץ" (מוסף הארץ), מוצמדים לקובי, נסגר מעגל: מהפנזין "חמור"- שהוא תחילת דרכו של אור ככותב, לאתר באינטרנט, אתר שמיליונים ישוטטו בו בשקיקה. "פוך", אומר קובי, "הם ראשי תיבות של "פרוטקציה וכסף", שתי תכונות הכרחיות לליבל מצליח". הוא ציני, כמובן. "האמת, שרק תכונה אחת נחוצה: כשרון. אני גאה שהאתר הזה משמש כבית עבורי. סוף סוף מקום בו אוכל ללכת גבוה ורחוק יותר ככותב". אודות הדיסק. "מישהו שמתדלק את המכונית הכי מהירה בעולם באבק כוכבים, ומשלם תמורתו בשפיות הדעת שלו. זה אני, וזו הכתיבה שלי" – אומר קובי אור. "דיסק זה הוא תיעוד איש הנמצא חמש דקות לפני התאבדות, או חמש דקות לפני התחרדות. אבל, וזה עיקר הדיסק, בחמש דקות אפשר לעשות המון. גם לשנות את חייך מקצה לקצה". "טרקסטים", שהוקלט בהופעה בפסטיבל "נקסט" 99, הוא גם עדות לקיסמה של אמנות רחוב: ציירי מדרכות, פנזינים, תיאטרון חוצות, זמרים וגיטריסטים במנהרות ערים גדולות. "אני מאמין" של עיתונאי-רוק תזזיתי, לפעמים הרמטי, שיחד עם הזמר והגיטריסט קונץ מביאים לרוק הישראלי את התכונה שכל כך נדירה אצלו: מקוריות. (השם המקורי המלא של נושאי המגבעת היה : "נושאי המגבעת של קובי אור". הסיפור הולך ככה- כשפגשתי את נושאי המגבעת, חלקם (אוהד ואלון) כבר היה בפנסיה מהתיכון. הם למדו שם על פרנסואה טריפו שהיה "נושא המגבעת של היצ'קוק", מעין עוזר מעין מתלמד...... – מותקי
שרוביני).
|